יציבה

היכולת להחזיק את הגוף כשלם על כל חלקיו כנגד כוח הכובד בתנוחה אשר נשמרת הודות לטונוס שרירים. מתח השרירים נימצא באיזון מתמיד בין קבוצות השרירים השונות בכל חלקי הגוף – מלפנים ומאחור, למעלה ולמטה, מימין ומשמאל. היציבה הנכונה אינה מעייפת וגוזלת מינימום אנרגיה שרירית.

היציבה משתנה עם הגיל, מצב הרוח, במצבי עייפות ועיירות שונים, לפי תפקוד הקשור בפעילות (ריקוד, הרמת משקולות, רכיבה על סוסים וכו' ) וכמובן בתנועה.

יציבת האדם נקבעת על ידי מבנה העצמות (עמוד השדרה – חוליות, צלעות, גפיים), ועל ידי מנח חלקי הגוף השונים (היכן מונח או נמצא הגו העליון, הגו התחתון, האגן הירכיים וכו').

ניתן לומר שהיציבה מהווה חלק ממכלול מאפייני האדם. פעמים רבות אנו יכולים לזהות אדם מוכר לנו רק לפי צורת עמידתו או הליכתו בחושך בלי ליראות את פניו. לכל אדם יש יציבה האופיינית לו הנקבעת משילוב גורמים רבים כמו תורשה, סביבה, חברה ועוד "…היא עומדת בדיוק כמו אימא שלה…"

אל לנו להתבלבל עם מושג דומה "יציבות". יציבות הינה היכולת לשמור את הגוף בשיווי משקל ללא נפילה כנגד כוח הכובד, או במונחים הנדסיים – היכולת לשמור את מרכז הכובד של הגוף (באזור האגן) בתוך בסיס התמיכה שמוגדר כשטח בין הרגליים. אמנם יש קשרים והשפעות בין שתי היכולות הללו אך אנו עוסקים ביציבת הגוף בלבד.

חוקרים מתחומים רבים מנסים מתחילת המאה הקודמת למצוא את התשובה לשאלה – מהי המערכת המשפיעה ביותר על היציבה בגוף האדם? הפיזיולוגים חוקרים את המערכת העצבית – מוח וחוט השדרה, אנתרופולוגים חוקרים את התפתחות השלד באבולוציה של ההולכים על שתיים, חוקרי האנטומיה עובדים על מבני השרירים והמפרקים , האורתופדים חוקרים את מבנה עמוד השדרה. המסקנות המשותפות לכולם הן שכל מערכת בנפרד משפיעה על היציבה הכוללת אך בכל אדם יש שילוב שונה של גורמים הנותנים תוצאה ייחודית ואין יציבת אדם אחד דומה ליציבתו של האחר.

יציבה "נכונה"

עבודות רבות נכתבו במטרה להגדיר חוקים ברורים למהי יציבה נכונה. רוב החוקים הברורים הם בנושאים כמו הרמת משאות כבדים, נשיאת תיקים או ישיבה מול מחשב. אך קשה למצוא הנחיות חד משמעיות אוניברסאליות כיצד לשבת, לעמוד וללכת באופן "הנכון" או "הטוב" ביותר.

השאלה אם כך מדוע אין הגדרה ברורה ואחידה ליציבה הנכונה וכיצד אפשר לקבוע האם היציבה היא "נורמאלית"?

• טווח הנורמה שנבדק על אלפי בוגרים הינו רחב מאד.

• מי "האשם" ביציבה הלקויה? האם מפרקי עמוד השדרה? האם מנח האגן? אולי חולשת שרירי הרגליים או הבטן? ואולי היציבה הלקויה היא הבעיה הראשונית והיא זו שגרמה לעמוד השדרה או לאגן להיות ממוקמים במקום לא נכון? ואולי חולשת השרירים היא תוצאה של חוסר שימוש משניי ליציבה הלקויה?

• יכול להיות פער ניכר בין מדידות ערכי הקימורים בעמוד השדרה בצילום רנטגן לבין המראה הקוסמטי החיצוני של האדם. קורה שבצילום רנטגן הערכים חורגים מהנורמה אך המראה החיצוני נראה תקין ולהיפך – הצילום נמדד תקין אך המראה החיצוני נראה לקוי.

• רוב הצילומים והבדיקות נעשים בעמידה נוקשה ולא טבעית אך האדם מתנהל בתנועה או בישיבה ולכן הבדיקות לרוב לא משקפות את "האמת". עקב כך קשה לאתר את הליקוי למרות התחושה שקיימת בעיית יציבה.

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שכל החלטה על יציבה לקויה חייבת להיעשות לאחר בדיקה פרטנית אינדיבידואלית של פיזיותרפיסט מומחה בליקויי יציבה ודפורמציות עמוד שדרה הכוללת ראיון מקיף עם המטופל, בדיקת הסתכלות על המטופל בכל המנחים השכיחים וכן בתנועה, בדיקה קלינית גופנית של טווחי המפרקים, כוח השרירים, תקינות התחושה הפנימית של הגוף, אורך השרירים, בדיקות הדמיה שונות כמו צילומי רנטגן ובדיקות ספציפיות נוספות. רק לאחר בדיקה אישית מעמיקה ניתן להגיע למסקנות האם נמצא ליקוי יציבתי, מה גודל הליקוי וחומרתו, ממה הוא נובע ומהן דרכי הטיפול האפשריות.

למרות כל הנאמר כאן ננסה בכל זאת להגדיר את היציבה התקינה ואת הליקויים השכיחים ביותר.

• קו מרכז הכובד במבט מהצד הינו אנך המחבר בין הנקודות הבאות: אחורי האוזן, מרכז הכתף, מרכז עצם האגן, מרכז הירך, קדמת הברך, קדמת הקרסול וקדמת העקב.

• קו הכובד במבט מלפנים הינו אנך המחבר בין הנקודות הבאות: מרכז הסנטר, מרכז עצם החזה, טבור, למרכז הבסיס בין הרגליים. ומאחור: מרכז אחורי הגולגולת, חוליות עמוד השדרה, בין השכמות, מרכז עצם העצה ולמרכז שטח הבסיס בין שתי הרגליים.

• עקומות עמוד השדרה במבט מהצד אמורות להיות בתוך טווח ערכי הנורמה הנמדדים במעלות בזוית ע"ש Coββ (הסבר על המדידה בעמוד על קיפוזה)

• בצילום רנטגן תקין נראות החוליות ללא שינויים מבניים.